פוסט ראשון ולא יותר

איך מתחילה לכתוב פוסט ראשון בבלוג חדש שמתיימר לעסוק בחיים איטיים ובהמשך (אינשאללה) בטיולים איטיים ונוודות דיגיטלית?

קודם כל, נרגעת.

עוזבת את המחשב.

עוברת למרפסת עם כוס צ'אי ובוהה בירוק שמסביב.

כשאני בוהה זה יכול לקחת גם יום שלם.

עוד מעט אצא למסע ארוך.

מסע ששום דבר בו אינו ברור, חוץ מזה שהוא הולך להיות איטי.

זמן היציאה אינו ידוע עוד והוא תלוי בעיקר בכלבה הזקנה שלי, שפשוט מסרבת לשחרר את הגוף ומתעקשת ללמד אותי סבלנות ותרגול של התבוננות בגוף שהולך וקמל.

זמן המסע גם הוא אינו ידוע, שכן גם הוא תלוי בכל כך הרבה משתנים:
האם אצליח לעבוד קצת בחו"ל? האם אמצא את הכוחות לעבוד בכלל? הרי גם ככה בשנה האחרונה אני משייטת לי בין אי עשייה מוחלטת לבין עשייה מתונה ואיטית. האם אצליח להתנדב בפרוייקטים קהילתיים, או שאמשיך את המגמה של השתבללות פנימה וגיחות קצרות לחברה.
בכל אופן, בינתיים אני במצב המתנה. כל תכנון קצת קדימה נתקל בתהייה אם בכלל אהיה בסביבה כדי להתחייב אליו; קניית כרטיס להופעה בספטמבר, התנדבות בפרוייקט מקומי וכאלה.

כל הדברים היפים באמת

מתגלים בזמנם

האיטי, הבלתי מתחשב

האוהב

הפועם בקצבו של הלב

(דניאלה ספקטור)

וההמתנה הזאת, חוסר הוודאות הזה. אלו קשים לי.
לא יודעת אם להתחיל להתרגש, אולי להתחיל לתכנן? לשחרר כבר חפצים? או שאולי בכלל יש לי עוד שנה עד הבריחה הגדולה? ואם יש לי עוד שנה, אלו הוצאות הולכות להיות לי במהלך השנה? האם זה בכלל יקרה בסוף? אני באמת אצא למסע הזה? האם המסע הזה לא החל כבר לפני שנה, כשסיימתי לעבוד בעבודה משרדית של 9 טו 5?

אז כן, המסע הזה בעצם כבר החל.

לאט ומבלי לשים לב, אני כבר חיה חיים איטיים מאוד, עובדת מעט שעות, מתי שמתאים לי. כמעט הכל נעשה און ליין, כך שחוץ מהמגבלה של לטפל בכלבה, אני כבר יכולה לעשות את העבודה כמעט מכל מקום בעולם.

את המסע הזה אני מתיימרת לתעד, כאן בבלוג, החל מעכשיו (שנה וקצת אחרי שהוא החל). לתעד מחשבות על שחרור חפצים, על שחרור האגו. על הבדלה בין מה שבאמת חשוב (לי) לבין מה שאני עושה מכורח ההרגל. על התבוננות במצבים, בחיכוכים ועל החלק שאני תורמת לאלו. ובטח עוד שטויות.

אני מסיימת את הפוסט הקצרצר הזה, כי אין בו נושא ממוקד, ולאחת כמוני זה יוצר קושי אפילו גדול יותר לייצר תוכן קריא.

אשתדל להוסיף לכל פוסט איור או שרבוט וגם איזה שיר שמתקשר לי לנושא. בלי נדר.

יאללה, מתחילה.

לא הכי חזק שלי וסביר להניח שאח"כ לא אגביר.

ॐ नमः शिवाय

4 תגובות בנושא “פוסט ראשון ולא יותר

  1. כן, לגמרי בגלל ככה. תומכת בך חברה שלי, לא משנה באיזו דרך תבחרי, רק שתהיה נכונה לך. אני אמשיך ללוות אותך לא משנה לאן. אהבתי את הכתיבה והתוכן – זה את 🙂

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s