משא ומתן על ההיאחזות בגוף

פוסט מבולגן ומהורהר, ראו הוזהרתן.

הכלבה שלי דועכת. לאט.

לפעמים זה מזכיר לי סצנה מתוך פרק של דוקטור הו (Silence in the library). מבלי להיכנס לכל פרטי הסיפור (זה אחד הפרקים האהובים עלי ביותר), יש שם סצנה שמתארת את מותה של מיס אוונג'ליסטה. לאחר שהותקפה ע"י הוואשטה נראדה, נשאר מגופה רק שלד, אבל הקול שלה עוד שם. אולי גם תודעה. אולי זה רק "פריק אוב טכנולוג'י" ולא יותר.
בכל מקרה,  She's ghosting. היא נעלמת לאיטה.

הכלבה "שלי", אדי, סופר-אדי… נשארו ממנה רק שאריות של מה שהיתה. היא כבר לא שמחה, כבר לא מקפצת, כבר לא מלקקת נשיקות כלביות מתוקות. היא בקושי מראה רצון באינטראקציה ולעיתים רחוקות נראה שהיא מתמסרת לליטוף טוב. את רוב היום היא מבלה על המזרן בחוץ, בשינה עמוקה. הגוף שלה מתעקש להמשיך ולסחוב, אבל גם הוא כושל: היא משתינה על עצמה, ללא שליטה, כבר כמעט שנה.

לי ניתן התפקיד לקחת אחריות ולהחליט אם לתת לה לשחרר את הגוף לבד, או לסיים את חייה באופן יזום.
הייתי רוצה שהיא ואני נזכה לחוות פרידה טבעית מהגוף ושהפרידה הזו תהיה יפה וללא כאב פיזי. אבל זה, ככל הנראה, כבר לא יקרה.
וכך נשארת ההחלטה מתי ומה הם השיקולים לטובת ולרעת התמהמהות.

36389732_626625301044113_179873681328046080_o

אני לא מתיימרת לדעת לבטח ואין לי הוכחות, אבל אני מאמינה שלתהליך שמוביל למוות יש ערך והוא תורם להבנה שאני זה לא הגוף. שלרוב אנחנו מזדהות עם הגוף, אבל זו (לדעתי) טעות.
גופי יכול להשתנות, אבל אני עדיין אהיה אני. אדם יכול לאבד את רגליו, אבל זה לא יוביל לאובדן חלק מאותו אני. המוגבלות, מן הסתם, תוביל לתובנות חדשות, למחשבות, לתסכול, להתבגרות, להתמרמרות. אבל לאני לא יחסר חלק, או איבר. אם כבר, האני יתפתח.
יתכן שזו רק תיאוריה שעוזרת להתמודד עם המוות והיעדר האני שיקרה בעקבותיו. חוסר קיום מוחלט.

אני מוצאת ערך בלתת לכל בעל-חיים ואדם את ההזדמנות להיפרד מהגוף, לראות אותו נחלש ומתפוגג ולהפסיק להזדהות עם אותו הגוף.

ישנה גם תועלת בתהליך הפרידה עבור הסובבים של אותו אחד שנוטה למות.
יש מיתות מהירות שלא מעבירות את הקרובים תהליך מתיש, יש מיתות מפתיעות שלא משאירות מקום להכנה ויש מיתות שהן ארוכות ומתישות, אך נותנות הזדמנות לתיקון והשלמה עם מערכות יחסים קשות, כעסים וכו'.

גם למות צריך לדעת.
אני לא בטוחה מה זה אומר למות כמו שצריך, אבל ללא ספק  יש גם דרכים ממש מחורבנות למות (היוש, אריאל שרון).
אני לא רוצה להיות הבנים של אריאל שרון. לא רוצה להיאחז ולא רוצה לתת לה להיאחז ככה. אני צריכה להיזהר שהחמלה שאני מנסה לתרגל לא תהפוך להתעללות.

למות זו אמנות.

 

כמעט כל מי שאני פוגשת אומר שהגיע הזמן להרדים אותה. לתחושתי, זה לא רק עניין של האם אני לא מסוגלת להיפרד ולשחרר, אלא שיש פה ערך מסויים בתהליך. והתהליך עוד לא הסתיים.

ציינתי כאן בעיקר את הסיבות למה להתעכב עם הרדמה, אבל אני מרגישה שכל אלו הם גם תירוץ לחוסר התמודדות. קשה לי לקחת את ההחלטה, גם אם היא נכונה.
לנתונים האלו מתווסף גם החשש שהרצון שלי למהר ולעוף מכאן עלול להוביל לשיקול לא נקי.

בשבועיים האחרונים המצב התדרדר עוד. היא בקושי זזה. בעצת הוטרינר, אדי התחילה עם סטרואידים. זה שיפר את מצבה והיא בערך כמו שהיתה לפני חודש. זה רק עושה את העניין יותר קשה. לא בטוחה שזו היתה עצה טובה. מה הטעם בלמשוך את זה עוד כמה שבועות?

אני כבר על קצה גבול היכולת להכיל את המצב. שילוב של שנה שלמה בבית ספוג מריח של שתן (אני הרי נמצאת בבית לאורך כל היום) והרצון המתגבר לצאת כבר להודו, עושים את שלהם. ציפיתי מעצמי להתמודד עם המצב בצורה יותר רוחנית, יותר הירואית, אבל המציאות… היא קצת אחרת.

עד כאן – התלבטויות, חישובים והרהורים. עכשיו קצת מעשים:

לפני כמה ימים עשיתי דבר לא לגמרי צפוי, מבחינתי: קניתי כרטיס טיסה.
יש לי כלבה בחיים ויש לי כרטיס טיסה לעוד חודשיים וחצי.
זה נשמע בטעם רע. זה מרגיש רע, אבל גם טוב באותו הזמן.
די ברור למה זה מרגיש בטעם רע. אבל זה מרגיש טוב משתי סיבות עיקריות:
הראשונה היא שיש לי סיבה לאופטימיות ונקודה בזמן שאני יכולה לשאוף אליה ולדעת שלפחות בעוד חודשיים וחצי אני אהיה משוחררת מהאחריות הזאת ואתפנה לגמרי לעצמי. יש לי גם המון דברים להספיק בזמן הזה, ואלו ימלאו את התקופה הקשה.
השניה היא שהדד-ליין הזה תוחם לי באופן ברור את מסגרת הזמן בה אני צריכה לקבל את ההחלטה.

הגעתי להחלטה שזה יקרה בשבועיים הקרובים, ומאז אני קצת במשא ומתן עם עצמי – אולי לתת לה עד סוף יולי. או במילים אחרות: החלטתי כמעט להחליט, אבל עוד לא לגמרי.

 

ॐ नमः शिवाय

 

 

3 תגובות בנושא “משא ומתן על ההיאחזות בגוף

  1. תודה על השיתוף שלך, אהובה. תודה ששמת במילים את המורכבות הזאת.
    עולות פה שאלות דומות בימים אלו והמחשבות שלך עוזרות לי לסדר את הבלאגן שלי…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s