בואי נעשה כלום

בואי נעשה כלום.

בואי נעשה שום דבר. שום דבר, אבל בלי להרגיש רגשות אשם.
נייצר רוטינה של אי עשיה.
כשישאלו אותך – "מה עשית היום?"
תעני (אחרי הרהור קצר) – "כלום"

Nothing is Something Worth Doing

 

מאז שיצאתי מהארץ, הכלום הזה לא בא לי בקלות.
כאילו שכחתי איך עושים כלום. או איך לא לעשות.
מאז שאני בהודו יש איזו ציפיה לעשות דברים היום, לנצל את הזמן שאני ב<הכניסי שם עיר תיירותית רנדומלית בהודו>, לראות דברים, לחוות דברים. להספיק. לא לבזבז את הזמן.

מאז שסיימתי לעבוד במשרד עברו 8 חודשים עד שהתחלתי לעבוד כעצמאית מהבית, ותוך כדי תירגלתי אי עשיה באופן קבוע. גם עבודה, כשהגיעה – נעשתה ברגוע, באיטיות ובמינון נמוך מאוד.
זה משתלם כלכלית? לא. לא עם העלויות בארץ. זה יכול להשתלם כלכלית בהודו, אם אני נכנסת למוד של עבודה.
בלי להיבהל, כן? מוד של עבודה זה פשוט לעבוד מדי פעם. בלי היסטריה על להכניס עבודות. אבל אידיאלית זה יום בשבוע. או שעתיים ביום. איך שמסתדר.
אז עברתי להודו.
עדיין לא נכנסתי למוד עבודה.
גם לא למוד אי עשיה.

מוד עבודה
כבר שלושה שבועות שיש לי אינטרנט לגמרי סביר (לראשונה מאז שהתחלתי את המסע הזה, להוציא את רישיקש ודלהי).
אם אפרסם עכשיו שאני חוזרת לעבוד, זה לא שאופצץ בטונות עבודה, אבל לפחות אצהיר שאני פתוחה לביזנס. משום מה, אני לא עושה את זה. לא יודעת למה. הצעד הראשון הזה של הצהרה – "הנה, אני גם עובדת", ממש קשה לי. למה? מה אכפת לי להצהיר שאני מוכנה לקבל עבודות?
עשיתי איזה שלוש עבודות קטנות בחודש האחרון. עבודות של תיקונים, שהגיעו אלי מלקוחות שכבר עשיתי בשבילםן עבודות בעבר. לא יזמתי כלום, פשוט נעניתי לבקשה שלהםן.
האמת שזה היה נחמד. גם לחזור קצת לעבודה, אבל בעיקר לקבל כסף על העבודה. לראות את איך העבודה מתרגמת למימון השהיה זה נחמד מאוד. נחמד מאוד.

חשבתי לעצמי, אז פשוט איידע את העוקביםות בדף העסקי שלי, בפרופיל הפרטי שלי ואשלח מייל ללקוחות שחזרתי לעניינים ואני פתוחה להצעות עבודה. והנה צץ לו שוב מחסום שייצרתי לעצמי – רגע, אם אני יוצאת בכזו הצהרה, כדאי לעדכן קצת את האתר ואת הדף העסקי. וכדאי להכין איזו מודעה שמשלבת גרפיקה ואיור, כדי שיוכלו להתרשם מהעבודה וגם לשתף. הופ! צריך להכין ולעשות, בואי נדחה את זה קצת. מה זה משנה כמה ימים לכאן או לכאן?
כשהתחלתי את המסע הזה, קבעתי לעצמי שאחזור לעבוד בראשון לנובמבר, והנה – אנחנו כבר בשבוע הראשון של דצמבר.
אז איך אני חוזרת למוד של עבודה? אולי פשוט להצהיר? לפני שאני משפצת, מותחת ומעדכנת את הדף העסקי והאתר. פשוט להצהיר. אפשר לחשוב שיש איזה מישהו שעומד מעלי, מסתכל ובוחן ומנענע את ראשו בחוסר שביעות רצון. יאללה. הנה אני מצהירה:

אני חוזרת לעבוד! I'M OPEN FOR BUSINESS.


רגע, לא דיברנו על אי עשיה?

מוד אי עשיה
אפשר לעשות הרבה אי עשיה בין קצת עשיה (עבודה).
בשבוע האחרון דווקא הצלחתי לתרגל את זה (אגב, תוך כדי קצת עבודה). לקום בבוקר ולא לתכנן כלום. לא לחשוב על מה אני הולכת לעשות עם היום הזה. והכי חשוב – להרגיש ממש סבבה עם זה.
בארץ ידעתי לעשות את זה. ידעתי לעשות את זה היטב.
להעביר שעות בבהייה. לפעמים זו בהייה בטבע, לפעמים בהייה במסך המחשב ברשתות החברתיות, פעמים אחרות זו שוטטות ברחבי היוטיוב לצוד מידע חדש והשראה, לפעמים להתעדכן בפרק חדש של סדרה כזו או אחרת. בימים אחרים הייתי פשוט מזיזה את עצמי לאכול חומוס אצל שימי ולא הרבה יותר מזה. בלילות הייתי מחכה לדורבנים ולגירית שבאו לבקר לעיתים קרובות. יכלו לעבור יומיים שלושה מבלי שאעלה לרחוב. שכל המרחב שהייתי צריכה היה הבית והסביבה שלו – הגינה הצנועה, הוואדי שמתחתיו.
יש בכך גם סכנה. במיוחד למי שמתמודד/ת עם דיכאון. לכן צריך לשים לב שאי העשיה הזאת היא מודעת ואקטיבית ולא סתם חוסר חשק לקום מהמיטה. איפה עובר הגבול הזה? זה חמקמק, אפילו מתעתע. אין לי תשובה לכך. יש פעמים שהגבול הזה נחצה על ידי. מניחה שזה גבול שונה לכל אחת.

אי עשיה אקטיבית. זה מוזר. איך עושים, אקטיבית, כלום. או מעט.
היום, למשל, עשיתי כלום. לא רציתי לראות או לעשות שום דבר מיוחד. החלטתי ללכת לאכול פיצה טבעונית במסעדה שנמצאת באזור אחר. יצאתי למסע של שוטטות ברחובותיה הקטנים של ורנאסי. הלכתי 3 ק"מ (כל כיוון) בשביל לאכול פיצה טבעונית ומסתבר שגם RAW ומסתבר שגם לא שווה אפילו חצי מהסכום ששילמתי עליה. נו, טעות. אגב, טעות די צפויה, אבל ככה זה כשלא אכלת פיצה כבר שלושה חודשים. את מוכנה להאמין.
למרות האכזבה שבפיצה רואו (דמיינו לעצמכםן כזו שטות), הדרך לשם ובחזרה היו נהדרות. דרך שהכרתי, ועדיין – נהניתי ללכת לאט, לעצור באמצע לשתות פרש למון סודה, להמשיך בדרך, להתבונן בסוחרים, במוכרות הירקות, בא/נשים שנעמדו בתור הכניסה למקדש. המון קרה בתוך אי העשיה הזאת.

מה עשית היום?
כלום.
הלכתי לאכול ארוחת צהריים.
חזרתי.
שנצ"תי.
הלכתי לקנות חטיף לארוחת ערב.
אמרתי נמסטה לג'י שתמיד מוכר לי פלסטרים מבד.
חזרתי.
כתבתי קצת.
קיבלתי החלטה לחזור לעבוד.
התקלחתי.
זהו.
יום לפני כן, אי העשיה היתה בעיקר לשבת בבית קפה ולפגוש א/נשים שונים במהלך היום. וככה מרחתי איזה 4-5 שעות ופגשתי 6 א/נשים שונים. והיו שיחות נחמדות.
ביום אחר אפשר להחליף את השנ"צתי או כתבתי קצת לעבדתי קצת. זהו. צריך עוד משהו? לצייר קצת. ללמוד קצת. אבל ממש לא הכל באותו היום. לא צריך להגזים.

יש שיקראו לזה עצלות. יתכן שכך. אם כי עצלות היא מילה עם קונוטציה שלילית. והיא משמשת בעיקר כדי לנזוף בעובדים שלא מייצרים מספיק, בילדות חולמניות שעתידות להפוך לעובדות לא יעילות. זו מילת גנאי שמיועדת להכניס אותך לשורה בחברה קפיטליסטית.
אז אני עצלנית. יתכן. או סתם איטית. או חולמנית. או כל אלו יחדיו. זה לא פוגע בי, זה פוגע רק בעולם מבוסס על ייצור ורווח. בעולם מבוסס על שיטה קפיטלסיטית חזירית. אני עצלנית? אולי. אולי אני בכלל מרדנית. מורדת בכל השיטה הזאת. אולי אול אוב ד'ה אבוב. אולי זה לא ממש משנה. אני ככה, כי ככה אני.

*

שלושה שבועות במקום אחד איפשרו לי לשחרר את הצורך לעשות משהו עם היום שלי. זאת אומרת, לעשות משהו תיירותי עם היום שלי. כי איכשהו, גם כשאני לא עושה משהו עם היום שלי, היום שלי מתמלא בדברים קטנים, מהורהרים, איטיים. במפגשים עם א/נשים. לפעמים אלו מפגשים חד פעמיים לחצי שעה, בפעמים אחרות אלו מפגשים שחוזרים לאורך כמה ימים.
כנראה שלא אפגוש שוב את הרוב המוחלט של אלו שפגשתי. גם לא אשמור איתם על קשר כזה או אחר. יש בזה משהו נחמד. שיחות שהיו וישכחו בעתיד.
בעוד כמה ימים אעזוב את ורנאסי, חזרה לרישיקש המפנקת.
ורנאסי, בנארס, קאשי – אהובה, מקסימה ומרתקת. סיכוי טוב שעוד אחזור אליה בחודשים הקרובים.
אמנם לא מצאתי בה בדיוק את מה שחיפשתי (חדר אידיאלי), אבל היה מספיק נעים בשביל שאוותר על החיפושים אחרי כמה נסיונות כושלים. היי, אפילו הצלחתי לעבוד מכאן. ולנוח. לאגור כוחות. ורנאסי טובה אלי.
האם רישיקש תהיה המקום שבו אצליח להישאר יותר מחודש? אין לדעת.

 

5 תגובות בנושא “בואי נעשה כלום

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s