רישיקש. תודה.

הודו, 5 חודשים.
רישיקש. כבר חודשיים.
מתחילה להשתעמם.
מה יזיז אותי מכאן?
בעל הגסטהאוס פתאום שואל עד מתי אני נשארת.
עונה שעוד שבוע-שבועיים.
מפה לשם, בעוד יומיים, אם לא יהיו הפתעות, אני בקטמנדו.

רישיקש היתה בדיוק מה שהייתי צריכה.
גן עדן לטבעונית עצלה שכמוני.

סדר יום:
בוהריים איטיים.
הליכה קלה סביב ה 4 ק"מ.
מוזיקה – כל דבר שנע בין רוק פסיכדלי יפני לנוקטורנים של שופן.
ארוחת צהריים וקפה, קריאת ספר בין לבין.
ישיבה על הנהר.
מוזיקה.
רישום בעט פיילוט שחור 0.7 בסקצ'בוק.
עולה לנוח בחדר.
כביסה, אם יש.
עבודה, אם יש.
שיטוט באינטרנטים.
ארוחת ערב.
אינטרנטים.
מקלחת.
שינה.

החיים כבית הבראה.

LAXMAN JHULA

***

תנועה.
בין מקום למקום.
באוטובוס? רכבת? מונית? טיסה?

לפני שיצאתי למסע הזה דמיינתי שאת כל המעברים האלו אעשה לאט ושפוי. באוטובוס או ברכבת. הרי יש לי זמן. הרבה זמן. הלאט חשוב לי, וגם ההשפעה הסביבתית של כל תנועה.
לצערי, הלאט (כשמדובר בנסיעות) פחות מסתדר לי עם השפוי.
הלאט הזה הוא ארוך ומתיש. וקשה. פיזית ורגשית.
אולי זה הגיל, אולי מצב הרוח.

בהתחלה חשבתי לקחת רכבת לוורנאסי ומשם אוטובוס לקטמנדו. אח"כ חשבתי לקחת אוטובוס למעבר הגבול בנבאסה.
הרכבת לוונאסי לוקחת כמעט 24 שעות ותגיע לשם סביב עשר בלילה. לכי תלכי עכשיו בסמטאות בלילה, בתקווה שתגיעי להוסטל לפני שנועלים את הדלתות.
כדי להגיע לאותה הרכבת אני צריכה אוטובוס או מונית להארידוור. מוורנאסי אצטרך לקחת אוטובוס לסונאלי ומשם להמשיך לקטמנדו.

אם אקח אוטובוס למעבר בנבאסה (כבר לא זוכרת אם מדובר בשניים או שלושה עד מעבר הגבול), אצטרך להספיק להגיע ולעבור לפני שיוצא משם האוטובוס לפוקרה, אחרת אתקע שם ללילה.
אלו בהחלט חוויות שנחמד לעשות בטיול, במיוחד כשיש הרבה זמן. אבל הן נחמדות כשאת לא אישה לבד. נגיד שעם ההתשה הפיזית אני יכולה להתמודד, אם אני לא לבד. אבל להיות אישה לבד באמצע שום מקום ולא להיות עירנית וחזקה זה כבר סיכון גדול מדי עבורי.

אחרי ששקלתי את המחירים, את הזמן ובעיקר את השקט הנפשי שלי, החלטתי לקחת טיסה מדלהי. גם זו לא אופציה מהירה במיוחד. כדי להגיע לשם אני צריכה קודם כל להגיע לעיר רישיקש עצמה, משם לקחת אוטובוס לילה, להגיע לדלהי לפנות בוקר (בשאיפה שלא מוקדם מדי בלפנות הבוקר) ומשם לקחת מטרו או מונית לשדה התעופה, בתקווה שיתנו לי להיכנס 4 שעות לפני שמתחילים עם הצ'ק אין.

אז למה אני מתעקשת לטייל לבד?
כנראה מאותה הסיבה שאני, סוג של, מתעקשת לחיות לבד.

>> כאן היו כחמש מאות מילים שיכלו בקלות לתפוח לאלף ותוך כדי כתיבתן הבנתי שהן אישיות מדי, מדכאות מדי וגורמות לי לתחושת חרדה והתקרבנות ולכן הן נזרקו לקובץ אחר שאולי יום אחד אטפל בו. <<

אז בקצרה – אני מתעקשת לטייל ולחיות לבד, כי הכישורים החברתיים שלי לוקים בחסר* וזו דרך נהדרת לברוח מהתמודדות. אבל יש בזה גם הרבה חופש וכיף, לצד ההפסדים והקושי.
מקווה שיום אחד אצליח להגיע לאיזון טוב בין הצורך שלי בלבד לבין הצורך שלי בבני אדם בכלל ובבן זוג בפרט.
(*מי שחושב/ת להתווכח איתי על העובדה הזאת, פשוט לא מכיר/ה אותי מספיק טוב. אין טעם להתווכח. תודה.)

***

יש חרדה קלה במעבר למקום חדש.
מקווה שהכל ילך חלק – שאמצא את האוטובוס לדלהי, שאגיע לשם עם אור ראשון, שאגיע בזמן לשדה התעופה, שהטיסה תעבור חלק (סיפרתי לכםן שבפעם האחרונה שהייתי בשדה התעופה בקטמנדו כל הכוחות ביקום התאגדו יחדיו כדי שאפספס את טיסת ההמשך שנחטפה לאפגניסטן בתקופת שלטון הטאליבן? לא? לא סיפרתי?), שאוכל לשלם על הויזה עם כ"א ולא אצטרך לבזבז את הדולרים שנשארו לי במזומן, שאצליח להוציא כסף בכספומט ולא אצטרך לבזבז את הדולרים שנשארו לי במזומן, שאתארגן על כרטיס סים במהרה, שאמצא את הגסטהאוס בקלות, שהגסטהאוס יהיה סבבה ולא מבאס. ש… ובכן, הכי הרבה אפסיד את האוטובוס, הטיסה וכו' ופשוט אתעכב ביום יומיים ואפסיד קצת כסף. מקסימום אשתמש בקצת דולרים שנשארו לי במזומן. מקסימום לא יהיה לי סים יום או יומיים. מקסימום אחליף גסטהאוס. מקסימום הכל יהיה בסדר.

מזכירה לעצמי: Fear is the mind-killer


I must not fear.
Fear is the mind-killer.
Fear is the little-death that brings total obliteration.
I will face my fear.
I will permit it to pass over me and through me.
And when it has gone past I will turn the inner eye to see its path.
Where the fear has gone there will be nothing.
Only I will remain

(מתוך Dune)


מבחינתי, נפאל היא לא נודע.

עברו כמעט 20 שנים מאז הפעם האחרונה שהייתי שם. זה עולם ומלואו. עידני עידנים.
מרגישה שאפילו בא לי להיות קצת תיירת בקטמנדו, ללכת למקדשים (לא עשיתי את זה כבר כמה חודשים).
מקווה לא לרוץ לפוקרה מהר, אשמח להישאר בקצב של לשהות לפחות שבועיים במקום אחד.
לא מתכננת שום טרק. גם בגלל שאני לבד וגם בגלל… ש… לא נראה לי שבא לי.
הדברים עוד עלולים להשתנות.


***

הנה עוד משהו שטורד את שלוותי (מעבר ללבד ומעבר לנסיעות ולמקום חדש) – מה הלאה?
כמה זמן אשאר בנפאל?
איזו ויזה להוציא? של חודש או של שלושה? להמר על שלושה? אם לא יבוא לי להישאר זה סתם יהיה לזרוק כסף על ויזה. אם כן יבוא לי להישאר מעל חודש זה יחסוך בירוקרטיה וכסף.

ואח"כ?
אולי אחזור להודו לחגוג את ההולי? אולי רק אח"כ?
ואח"כ?
מתחיל להתחמם, ועוד חודשיים תתחיל עונת המונסון.
ובחירות. גם כאן.
אז אירופה? מתי?
לעצור בארץ לאיזה שבועיים על הדרך? עדיף לא בבחירות ולא בפסח. זה לבטח ייקר את הטיסה. אבל זה גם בדיוק כשיוצא שייח' אבריק ויומולדת לאחיינית המתוקה ביקום כולו (וגם ביקומים המקבילים).
יש לי כרטיס להופעה בהמבורג בתחילת יוני. כרטיס להופעה בלונדון באמצע יולי.
אוכל בכלל להסתדר באירופה?
עלויות שונות לגמרי.
בהתחלה חשבתי על וופינג (WWOOFING), אבל ככל שעובר הזמן – אני ממש לא בטוחה שיבוא לי להיות בחברת א/נשים.
ושוב – חרדה קלה.
Fear is the mind-killer…
מה הלאה?
מה לעזאזל אני עושה עם החיים שלי, חוץ מלחגוג משבר אמצע החיים?

***

אסיים את הפוסט המדכא הזה דווקא בטון חיובי:

יש גם ממש התרגשות ממעבר למקום חדש, נוף חדש, אובייקטים חדשים לרישומים.
הזדמנות לנער מעלי קצת את העצלות החביבה שנפלה עלי.

PATAN

כשהייתי ילדה, הייתי מרותקת מהתבוננות באטלס (אפילו לוקחת אותו איתי לשירותים), בוהה ברמה הטיבטית הכתומה ומסוקרנת מרכס ההימלאיה.
קראתי על אדמונד הילרי וטנזינג נורגיי וחלמתי על נפאל וטיבט. אז, לא חשבתי שאי פעם אגיע לשם.
בלי לשים לב, את יום ההולדת ה20 שלי חגגתי בפוקרה. עם קצת יותר תכנון, הגעתי גם לטיבט שנתיים מאוחר יותר.
והנה אני שוב, עוד רגע בקטמנדו (שמרתקת אותי, למרות שהיא עיר). מתרגשת לחוות אותה כאישה שאני עכשיו. פאק, אני ממש מתרגשת.

***

תודה לך רישיקש, עשית לי הרבה הרבה טוב.
נפגש שוב.


7 תגובות בנושא “רישיקש. תודה.

  1. תקשיבי. את אדירה. המילים שלך מציירות לי אדוות בלב. והציורים שלך פשוט ממיסים אותו. בוקר טוב ומקווה שהמעבר לקטמנדו יקרה בדיוק איך שיתאים ויהיה נכון. אוהבת אותך!

    Liked by 1 person

  2. היי נליני יקרה
    ישנם רגעים כאלו בכל מקום גם כאן כמובן. של מהאני עושה בכלל?הדרך מובילה אותך לאן שאת צריכה. וזה סוד הקסם. את יודעת. ברור.
    ועם אנשים…. זה הכי מסובך וקשה ושווה… הלוואי ותפגשי שווים ושמוכנים להראות לך שבכל זאת…
    באהבה
    ודרך צלחה

    אהבתי

  3. תענוג/נפלא ממש לקרוא אותך!
    ומבחינת התפתחות המסע שלך שבועיים בארץ בשילוב שייח'3 והמשך לאירופה נשמע להיט. אבל מכל מקום שתהי בו האינפורמציה של ההתבוננות שלך מעוררת סקרנות ורצון לצאת למסע אצל הקורא, גם פה בואדי. ובנוסף אני חושב שאת בעצמך זהו המקום הכי מעניין שפגשתי ברשומות שלך, הבלוז שלך מעולה נליני🙏

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s