חצישנה



שלושה פוסטים משעממים ומטרחנים כתבתי על ציון חצי שנה לשוטטות. גנזתי אותם.
זה הרביעי.
מה אני רוצה לומר בכלל?
יש לי מה לספר? לסכם?

רציתי לעשות מסע איטי. בהרבה מובנים הוא איטי, ובמובנים אחרים פחות.
מסע איטי במובן של לא להיות תיירת קלאסית. כמעט בלי סייט סיינג (גם הפעם, כמו כל הפעמים הקודמות, לא אראה את הטאג' מאהל), השתדלתי להיות במקומות שהיו קצת לפני או קצת אחרי העונה הרשמית. מצד אחד, זה אומר שהיה קצת חם או קצת קר(ררר), מצד שני זה אומר שהמחירים היו נמוכים יותר, המקומות היו שקטים יותר והא/נשים היו מעניינים יותר. שהיתי זמן רב, יחסית, בחלק מהמקומות: בקטמנדו 3 שבועות במצטבר, בוורנאסי גם. ברישיקש אצבור 3 חודשים עד סוף החודש.
מסע פחות איטי כי לקחתי הרבה יותר טיסות מהמתוכנן. לא תכננתי טיסות פנימיות, אבל לקחתי 4 כאלו.
הודו היא ענקית. כל אחת מאלו חסכה לי נסיעה של בין 24 ל 48 שעות ברכבת/אוטובוס. בטיול הזה גם קרה שעשיתי נסיעות רכבת של 23 שעות (כשהיתה רכבת ישירה).
אני לומדת. יש מקום לשיפור (תמיד יש).

שישה חודשים.
מה בכלל עשיתי בזמן הזה?
אולי אני פשוט פה, בחיים האלו, כדי להעביר את הזמן. חשבתי על זה בבוקר.
אני, כולנו, בסה"כ מעבירות את הזמן. כמו המתנה ארוכה בשדה התעופה בין טיסה לטיסה. כמו נסיעת רכבת ארוכה. פשוט מסתכלת על הגלגלים מסתובבים. מעבירה את הזמן.

אחר הצהריים פגשתי את ג'יוטי בגהת, אישה באבא (או מאמא? איך קוראים לזה?). עד היום הסתפקנו בשלום ומה שלומך ולא יותר מכך. היום היא הופתעה לראות שחזרתי והתפתחה שיחה. היא העלתה את זה שהיא בסה"כ מעבירה את הזמן עד שתמות. חשבתי שזה מעניין שהיא העלתה את מה שחשבתי עליו בבוקר. היא הזמינה אותי לעשן, אני הזמנתי אותה לתה. העברנו את הזמן.


רישיקש השתנתה.
כן, היא השתנתה, אבל גם אני קצת השתניתי. מוזר שינוי כזה בולט תוך חודש.
מצד אחד היא עמוסה יותר, חמה יותר, בעברית יותר.
מצד שני היא מגלה לי פנים חדשות. יפות.
הסכנה במציאת מקומות טובים שחוזרים אליהם, היא שהמקומות האלו הופכים להיות קבועים ונוצרת שגרה. נזנח הרצון, או הצורך, לגלות מקומות חדשים.
קיצור הדרך הזה תמיד היה כאן, הקפה הזה גם הוא. אך העין שלי ביטלה אותם, כי היתה לי מטרה: להגיע למקום הרגיל, ללכת במסלול הקבוע. לחוות את הביטחון הזה שהוא הנודע. אשליה של ביטחון ואשליה של נודעעכשיו פתאום אני מגלה מקומות נוספים כאן.

משהו קרה לי בנפאל.
אולי זה לא תלוי מקום, אלא הדרך לשם. החוויה שם והדרך משם. המסע הזה, שאקרא לו כאן "נפאל", היהמבלי מכווןגם מסע פנימי. אפשר אולי להגדיר אותו כחדר כושר מסוג כלשהו. אני מרגישה חזקה יותר, יציבה יותר, בטוחה יותר. זה לא שאין בי עוד פחד, אלא שלפחד שבי יש פחות חשיבות ופחות מקום. אני נתקלת בפחות מעצורים. הם שם, המעצורים, אבל אין לנוחכות שלהם הרבה משמעות.
מה היה שם שגרם לשינוי? לשיפור?
בעיקר דברים שלא ממש הסתדרו.
האוכל היה בעייתי (בהתחלה), המחירים היו גבוהים מהצפוי, פוקרה היתה יותר מדי עירונית (אך בלי הקסם של עיר), פרטי כרטיס האשראי שלי נגנבו אוןליין, נתקעתי בקטמנדו בהמתנה לכרטיס חדש, אח"כ פספסתי את הטיסה לדלהי מפאת התקררות שנפלה עלי יום לפני הטיסה, כמעט פספסתי את הטיסה השניה בגלל קלקול קיבה/חיידק מחורבן (תרתי משמע). את כל אלו קיבלתי בשוויון נפש יחסי. לא הייתי אדישה להם לחלוטיןזה ביאס אותי. אבל זה גם לא הלחיץ אותי. אפילו נהניתי מההמתנה הזאת, למרות שכמעט לא עשיתי בה כלום חוץ מלעשן ולרבוץ עם חבורת צעירים וצעירות בני עשרים וקצת.
אז אני לא יודעת מה גרם לשינוי. מה הצית אותו. אבל משהו קרה. איזשהו אצ'יבמנט אנלוקד במשחק הזה ולא שמתי לב בכלל איך זה קרה.

ועכשיו המתנה ברישיקש עד סוף החודש.
מעבירה את הזמן.
יש כבר סוג של תכנית עתידית, עם כיוון כללי. רק כיוון כללי. קיץ באירופה. הופעות באירופה. ובדרך לשםעצירת ביניים לחודש בארץ הקודש.
יחד עם חששות מהלא נודע, יש גם רגיעה בידיעה שאבלה קצת זמן בין משפחה וחברות. שארגיש בטוחה במרחב שהוא, יחסית, שלי. שאמצא את הזמן לסגור עניינים בירוקרטיים (מס הכנסה, רישיון לקטנוע, בירורים לגבי דרכון זר), שאחשוב קצת על כיוון ואעזר בניסיון וברעיונות של אחרים/ות שמכירים אותי היטב. מנוחה מסוג אחר.

יש גם את הגעגוע העז לחומוס, לערק, לקפה נח'לה עם הל. יש התרגשות לקראתם.
כשאני חושבת על הגירה, אלו הדברים שמבאסים אותי. לכאורה, אלו לא דברים חשובים. אבל הם כן. מעבר לטעמים, הם סימבולים. הם תרבותיים. הם מה שאני מכירה ואוהבת.
זה נושא כבד ואשמור אותו לפוסט נפרד, שבטח יכתב אי שם באירופה.

אז בקרוב ישראל.
כנראה שאתחיל במצפה רמון, כדי לא לנחות קשה מדי.
להסניף את האחיינית. להנות מהמדבר.
אח"כ יגיעו תל אביב וטבעון (נפגש ברחובות, או בדשא).
אפשר לומר שאני אפילו מחכה ומתרגשת.






2 תגובות בנושא “חצישנה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s