צמצום ועיניים גדולות

כמעט שבועיים וחצי בפראג.
מחר, היום האחרון שלי פה לפני שאמשיך הלאה להמבורג להופעה של The Good the Bad and the Queen (מזתומרת מי אלה???). אין לתאר כמה אני אוהבת הופעות חיות. מאז שהגעתי, הייתי כבר בהופעה של מיוז ובהופעה של קאס מק'קומבס. הראשונה היתה הופעת אצטדיונים מלאה באפקטים וטרראם והאחרונה היתה הופעת מועדון קטנה, צנועה ומהממת. שתיהן היו מעולות, כל אחת בדרכה.


פראג טובה אלי.
לא מעט בזכות העובדה שאני מתארחת אצל חברה טובה. החוויה היא פחות תיירותית, הרבה מפגשים עם expats* והרבה בירה.
גם בזכות מזג אוויר מצויין לרוב. כשהגעתי היה בצהריים 6-8 מעלות ועכשיו כבר נע בין 15 ל20 מעלות במהלך היום. גן עדן.

כהרגלי, אני פחות בעניין של לסמן וי על החוויה התיירותית ויותר בעניין של להסתובב ולהיאבד בעיר. ואיזו עיר זו. איזה יופי ואיזה צבע וכמה חיים ותחבורה ציבורית כמו שרק ניתן לחלום עליה.

Untitled_Artwork


התעורר בי איזה רצון לקנות בגדים וזה חריג אצלי. חשבתי שיצאתי עם ציוד יחסית מינימלי, אבל אחרי שסידרתי את כל חפצי, הבנתי שיש לי דווקא לא מעט דברים. אולי אפילו אפשר עוד לצמצם קצת. ובכל זאת, משהו בהרכב שלהם לא מספק אותי. כבר לא בא לי על הטוניקות שסחבתי מהודו, אני מרגישה שאני פחות משתלבת ברחוב איתן (והרי זו הסיבה שקניתי אותן בהודו. מעבר לנוחות – הן מקומיות ומתאימות לסביבה).
לקחתי נשימה עמוקה ונכנסתי לחנות רשת. שום דבר לא מצא חן בעיני. מסתבר שממש קשה למצוא בגדים פשוטים מכותנה. עשיתי עוד כמה צעדים פנימה ואז המוכרת אמרה לי משהו בצ'כית במבט וטון די נוזף. הבנתי שזה די סטנדרטי כאן, אבל אחרי שהסרתי את האוזניות, גיליתי שיש דרישה לפנות את הבניין בעקבות מקרה חירום. כך בערך נגמר הרצון שלי לעשות קניות. ז"א, אני עדיין חושבת שבקניה טובה אוכל לשדרג את הקצת שיש לי, להחליף פריט אחד מול אחד. אבל לא בא לי לעשות את ה"מאמץ" הזה של חיפוש, מדידה וקניה. אולי זה לא באמת נחוץ וחשוב.
העצירה בארץ נתנה לי הזדמנות להתארגן ולחשוב מחדש על מה לארוז ועל מה לוותר.
לטיסה עליתי עם תיק גב של 8 ק"ג ועוד תיק אישי עם לפטופ ואייפד שאולי שוקלים יחד עוד 3 ק"ג.
2 טייטס
1 חצאית
1 מכנסי דגמ"ח (מבד דק מאוד)
1 פיג'מה (מכנסיים וחולצה לשינה)
2 חולצות ארוכות
4 טי שירט
3 טוניקות כותנה
1 שאל צמר
2 צעיפי כותנה
1 קרדיגן צמר
9 תחתונים
3 גוזיות
3 זוגות גרביים
2 מגבות דקות לטיול
1 בקבוק שתיה
1 נעלי אולסטאר
1 פליפ פלופס
כלי רחצה
1 תיק יום.

זה פתאום מרגיש המון. טוניקה אחת לפחות תעוף. שתיים אחרות אחליף כשאמצא חולצה וחצאית במקום. אולי רק חצאית. בטוח אקנה חולצה בהופעה בהמבורג. על צעיף אחד לפחות אני יכולה לוותר. לא השתמשתי בשניהם מאז שהגעתי לפראג. אני באמת צריכה פליפ פלופס?

שאר הדברים הם ענייני המשרד – לפטופ, אייפד, סקטצ'בוק, קלמר, עכבר, מטענים, מתאמים, כבלים וכו'.

כל חפצי (את הדרכון שכחתי לצלם):
IMG_6839

זה נראה קצת יותר מדי.

אני צריכה לעבוד יותר.
גם כדי להכניס כסף, אבל הרבה כדי לא לאבד לגמרי את המוטיבציה.
פתחתי חנות בETSY, אחרי הרבה התלבטויות. כרגע יש שם רק הדפסים, אבל בעתיד הרצון הוא להוסיף גם חולצות ותיקי כותנה. אולי אפילו, שאלוהימה תעזור לי, כיסויים לסמרטפון. כאן נכנסות ההתלבטויות. הדפסים הרי אמכור מעט מאוד. אבל לשאר הדברים יש סיכוי טוב יותר להכניס פרנסה. וההתלבטות היא כמה זבל אני רוצה להוסיף ביקום הזה. האם אני רוצה לתרום לתרבות הצריכה? נגיד שתיקי כותנה זה עוד איכשהו אקולוגי – בהנחה שקונים אותם כשקית רב פעמית. חולצות… אההה. כיסוי לסמרטפון…. אעעעעעעהההה.
אני מנסה לנחם את עצמי בכך שאמכור כנראה מעט מאוד, מסבירה לעצמי שההתנגדות נובעת מהתחמקות מלהתקדם ולהתפרנס.
יש לי מלא רעיונות ואני לא מצליחה להבין איך להתחיל ליישם אותם. פריחה ותקיעות בו-זמנית. אולי ביקור בכמה מוזיאוני אמנות יעיר אצלי משהו.
צריכה/רוצה להכין לוח זמנים, סדר יום.

אז מפראג אני ממשיכה להמבורג ואז לברלין (כן, הסדר לא הגיוני, אבל ככה יצא). ומה אח"כ? קשה לי לחשוב קדימה כ"כ. באמצע יולי אהיה בלונדון להופעה של ניל יאנג ובוב דילן. ומה בין ברלין ללונדון? חודש של אי ידיעה. אני יכולה לעשות את דרכי מערבה דרך הולנד, בלגיה וצרפת (מוזאונים???). זו הדרך ההגיונית מבחינה גיאוגרפית, אבל כנראה תהיה דרך יקרה. דרך אחרת היא לבדוק את פולין, שלהפתעתי שמעתי מלא שבחים עליה בחודש האחרון וזו תהיה האופציה הזולה יותר. אולי לחזור לפראג? מרגישה שאני לא קרובה למצות את פראג. ובעצם, לאן אני ממהרת? אני לא. קיים בי סוג של תיאבון לחוות ערים חדשות, אבל מי אמר שאני צריכה לעשות את זה בחודש הזה? אולי אוכל לעשות את מערב אירופה אחרי אנגליה וסקוטלנד. או בכלל אחרי בולגריה שממש קורצת לי להגיע אליה באוגוסט כדי להתנדב תמורת מגורים ואוכל בבית של חברות בכפר.

הכל פתוח. כמעט אין סוף אפשרויות.
משתדלת להזכיר לעצמי (כי כמעט שכחתי) שאפשר (ורצוי) ללעוס לאט וזו לא חובה לבלוע את כל העולם בבת אחת.

*(expats, אקספטס – אקס "פטריוטים". אלו שחיים במדינה זרה.)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s