אני כותבת, אחרת אני שוכחת.

אני כותבת, אחרת אני שוכחת.

קוף צעיר מטפס בין שלטי עסקים.
אני משתאה.
מתעוררת בי ההבנה כמה אני זרה כאן.

יושבת במקום שאני לא זוכרת את שמו.
(אולי בודהה משהו, אולי Heaven משהו. אולי Buddha Heaven. משהו.)
יושבת כמעט בתוך הרחוב, עם מרק Veg Thukpa.
טעם פשוט ועדין של ירקות ושום ומלח.
הערב שבדיוק יורד – נעים.
אנשים עולים מהנהר לכיוון הרחוב.

באבא שמבקש אוכל מדוכן המומו שממול (נראה שהוא נענה בשלילה).
כלב משוטט(?)
קטנועים עוברים מפה לשם, מצפצפים לפה ולשם.
מרחוק – ברקע נשמעים פעמונים.
מקרוב – בעל המסעדה שמזמזם לעצמו מנגינה.

עכשיו כשאני כותבת, אני מבינה שחסרות לי קצת פרות בפריים.

האם אזכור את הרגע הזה?

אני כותבת, כדי לא לשכוח.

RISHIKESH STREET AT EVENING

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s