חצישנה

שלושה פוסטים משעממים ומטרחנים כתבתי על ציון חצי שנה לשוטטות. גנזתי אותם. זה הרביעי. מה אני רוצה לומר בכלל? יש לי מה לספר? לסכם? רציתי לעשות מסע איטי. בהרבה מובנים הוא איטי, ובמובנים אחרים פחות. מסע איטי במובן של לא להיות תיירת קלאסית. כמעט בלי סייט סי-ינג (גם הפעם, כמו כל הפעמים הקודמות, לא אראה … המשך קריאת הפוסט חצישנה

על אוכל, מוסר ורגשות אשם.

בין שתי הרשומות האחרונות, עברו חודשיים. עכשיו, אחרי ימים בודדים, אני מוצאת רצון לכתוב שוב. קטמנדו המהממת. עומס של צבעים, ריחות, מוצרי צריכה, רחובות צרים, מסעדות, פאבים, אטרקציות תיירותיות, סטופות, שווקים, כיוונים. חיים. דבר אחד חסר לי. אוכל טבעוני. אוכל טבעוני עם חלבונים. החוסר הזה משבש לי את האיטיות, את הרוגע. אני בסוג של חוסר … המשך קריאת הפוסט על אוכל, מוסר ורגשות אשם.

רישיקש. תודה.

הודו, 5 חודשים. רישיקש. כבר חודשיים. מתחילה להשתעמם. מה יזיז אותי מכאן? בעל הגסטהאוס פתאום שואל עד מתי אני נשארת. עונה שעוד שבוע-שבועיים. מפה לשם, בעוד יומיים, אם לא יהיו הפתעות, אני בקטמנדו. רישיקש היתה בדיוק מה שהייתי צריכה. גן עדן לטבעונית עצלה שכמוני. סדר יום: בוהריים איטיים. הליכה קלה סביב ה 4 ק"מ. מוזיקה … המשך קריאת הפוסט רישיקש. תודה.

בואי נעשה כלום

בואי נעשה כלום. בואי נעשה שום דבר. שום דבר, אבל בלי להרגיש רגשות אשם. נייצר רוטינה של אי עשיה. כשישאלו אותך - "מה עשית היום?" תעני (אחרי הרהור קצר) - "כלום" Nothing is Something Worth Doing   מאז שיצאתי מהארץ, הכלום הזה לא בא לי בקלות. כאילו שכחתי איך עושים כלום. או איך לא לעשות. … המשך קריאת הפוסט בואי נעשה כלום

על מוזיקה ורגשות (מיני פוסט לא קשור)

מוזיקה היא רגש. מוזיקה היא גם זיכרון. מוזיקה היא מתנה שקיבלתי וגם חלקתי. יש מערכות יחסים שכל מה שנותר לי מהן הוא שיר אחד, או מיקסטייפ אחד, או אלבום אחד, או אמן שלעולם יקושר לי למישהו הזה שפעם אהבתי. היה איש אחד שלכאורה בכלל לא היה חשוב, אבל! הוא הכיר לי את צ׳ט בייקר בלילה … המשך קריאת הפוסט על מוזיקה ורגשות (מיני פוסט לא קשור)

המקרה המוזר של האמפי וצרכים בסיסיים

האמפי I אז קרה דבר מוזר. בכל אופן, לא צפוי. הגעתי להאמפי היפיפיה וממש לא כיף לי. לא כיף ברמה שזה יושב עלי וגורם לי לחוויה לא טובה. זה לא סוף העולם, אפשר להתמודד עם זה, אבל זה לא נעים לי. ואני? אני באתי להנות. לפחות לא לסבול. יש דיסוננס גדול בין היופי של האמפי … המשך קריאת הפוסט המקרה המוזר של האמפי וצרכים בסיסיים

שוטטות במרחב, בזמן ובעיקר בדמיון.

זהו, סוגרת חודש ראשון מאז שעזבתי. חודש ראשון בהודו. לפעם הזאת. מנסה לכתוב את הפוסט הזה כבר 4 ימים ולא מצליחה להוציא אפילו משפט פתיחה. בורחת לאיור תמונת הנושא. נתקעת גם שם. מנסה סגנון חדש. יש פער עצום בין מה שהראש שלי מדמיין לבין היכולות הטכניות. בערך כמו הפער בין איך שהייתי רוצה להתבטא לבין … המשך קריאת הפוסט שוטטות במרחב, בזמן ובעיקר בדמיון.