על מוזיקה ורגשות (מיני פוסט לא קשור)

מוזיקה היא רגש. מוזיקה היא גם זיכרון. מוזיקה היא מתנה שקיבלתי וגם חלקתי. יש מערכות יחסים שכל מה שנותר לי מהן הוא שיר אחד, או מיקסטייפ אחד, או אלבום אחד, או אמן שלעולם יקושר לי למישהו הזה שפעם אהבתי. היה איש אחד שלכאורה בכלל לא היה חשוב, אבל! הוא הכיר לי את צ׳ט בייקר בלילה … המשך קריאת הפוסט על מוזיקה ורגשות (מיני פוסט לא קשור)

המקרה המוזר של האמפי וצרכים בסיסיים

האמפי I אז קרה דבר מוזר. בכל אופן, לא צפוי. הגעתי להאמפי היפיפיה וממש לא כיף לי. לא כיף ברמה שזה יושב עלי וגורם לי לחוויה לא טובה. זה לא סוף העולם, אפשר להתמודד עם זה, אבל זה לא נעים לי. ואני? אני באתי להנות. לפחות לא לסבול. יש דיסוננס גדול בין היופי של האמפי … המשך קריאת הפוסט המקרה המוזר של האמפי וצרכים בסיסיים

שוטטות במרחב, בזמן ובעיקר בדמיון.

זהו, סוגרת חודש ראשון מאז שעזבתי. חודש ראשון בהודו. לפעם הזאת. מנסה לכתוב את הפוסט הזה כבר 4 ימים ולא מצליחה להוציא אפילו משפט פתיחה. בורחת לאיור תמונת הנושא. נתקעת גם שם. מנסה סגנון חדש. יש פער עצום בין מה שהראש שלי מדמיין לבין היכולות הטכניות. בערך כמו הפער בין איך שהייתי רוצה להתבטא לבין … המשך קריאת הפוסט שוטטות במרחב, בזמן ובעיקר בדמיון.

חפצים, הרבה חפצים

קצת יותר משלושה שבועות מתישים ומשתקים עברו עלי מאז שקיבלתי את ההחלטה להרדים את אדי. שבועות שבהם הגוף שלי החליט לקחת הפסקה - בעזרת נפילת המתח הנפשית, רגשות אשם, ריבוי בחיסונים, אחיינית שמביאה מחלות של גן והרבה הרבה התחמקות מהמציאות - מצאתי את עצמי עם שפעת קיצית, נודדת בין מצפה רמון לבית ואז לתל אביב … המשך קריאת הפוסט חפצים, הרבה חפצים

משא ומתן על ההיאחזות בגוף

פוסט מבולגן ומהורהר, ראו הוזהרתן. הכלבה שלי דועכת. לאט. לפעמים זה מזכיר לי סצנה מתוך פרק של דוקטור הו (Silence in the library). מבלי להיכנס לכל פרטי הסיפור (זה אחד הפרקים האהובים עלי ביותר), יש שם סצנה שמתארת את מותה של מיס אוונג'ליסטה. לאחר שהותקפה ע"י הוואשטה נראדה, נשאר מגופה רק שלד, אבל הקול שלה … המשך קריאת הפוסט משא ומתן על ההיאחזות בגוף

פוסט ראשון ולא יותר

איור

איך מתחילה לכתוב פוסט ראשון בבלוג חדש שמתיימר לעסוק בחיים איטיים ובהמשך (אינשאללה) בטיולים איטיים ונוודות דיגיטלית? קודם כל, נרגעת. עוזבת את המחשב. עוברת למרפסת עם כוס צ'אי ובוהה בירוק שמסביב. כשאני בוהה זה יכול לקחת גם יום שלם. עוד מעט אצא למסע ארוך. מסע ששום דבר בו אינו ברור, חוץ מזה שהוא הולך להיות … המשך קריאת הפוסט פוסט ראשון ולא יותר