חצישנה

שלושה פוסטים משעממים ומטרחנים כתבתי על ציון חצי שנה לשוטטות. גנזתי אותם. זה הרביעי. מה אני רוצה לומר בכלל? יש לי מה לספר? לסכם? רציתי לעשות מסע איטי. בהרבה מובנים הוא איטי, ובמובנים אחרים פחות. מסע איטי במובן של לא להיות תיירת קלאסית. כמעט בלי סייט סי-ינג (גם הפעם, כמו כל הפעמים הקודמות, לא אראה … המשך קריאת הפוסט חצישנה

על אוכל, מוסר ורגשות אשם.

בין שתי הרשומות האחרונות, עברו חודשיים. עכשיו, אחרי ימים בודדים, אני מוצאת רצון לכתוב שוב. קטמנדו המהממת. עומס של צבעים, ריחות, מוצרי צריכה, רחובות צרים, מסעדות, פאבים, אטרקציות תיירותיות, סטופות, שווקים, כיוונים. חיים. דבר אחד חסר לי. אוכל טבעוני. אוכל טבעוני עם חלבונים. החוסר הזה משבש לי את האיטיות, את הרוגע. אני בסוג של חוסר … המשך קריאת הפוסט על אוכל, מוסר ורגשות אשם.

רישיקש. תודה.

הודו, 5 חודשים. רישיקש. כבר חודשיים. מתחילה להשתעמם. מה יזיז אותי מכאן? בעל הגסטהאוס פתאום שואל עד מתי אני נשארת. עונה שעוד שבוע-שבועיים. מפה לשם, בעוד יומיים, אם לא יהיו הפתעות, אני בקטמנדו. רישיקש היתה בדיוק מה שהייתי צריכה. גן עדן לטבעונית עצלה שכמוני. סדר יום: בוהריים איטיים. הליכה קלה סביב ה 4 ק"מ. מוזיקה … המשך קריאת הפוסט רישיקש. תודה.