אני כותבת, אחרת אני שוכחת.

אני כותבת, אחרת אני שוכחת. קוף צעיר מטפס בין שלטי עסקים. אני משתאה. מתעוררת בי ההבנה כמה אני זרה כאן. יושבת במקום שאני לא זוכרת את שמו. (אולי בודהה משהו, אולי Heaven משהו. אולי Buddha Heaven. משהו.) יושבת כמעט בתוך הרחוב, עם מרק Veg Thukpa. טעם פשוט ועדין של ירקות ושום ומלח. הערב שבדיוק יורד … המשך קריאת הפוסט אני כותבת, אחרת אני שוכחת.

שגרה זה לא כ"כ רע

ההרפתקאה שהיתה, וייטנאם, עברה. בוודאי שיש לי מסקנות ממנה. איפשהו. מתישהו אתפנה אליהן. אני לא רוצה להגדיר את וייטנאם כטעות. בטוח יש מה ללמוד שם, אבל אין לי מוטיבציה כרגע לברר מה למדתי. לא ויתרתי מהר, ניסיתי, כשלתי. זהו. היה. נגמר. כבר קצת יותר משבוע ברישיקש. איזו רגיעה. הזמן כמו עובר להילוך איטי. היומיים הראשונים … המשך קריאת הפוסט שגרה זה לא כ"כ רע

חצישנה

שלושה פוסטים משעממים ומטרחנים כתבתי על ציון חצי שנה לשוטטות. גנזתי אותם. זה הרביעי. מה אני רוצה לומר בכלל? יש לי מה לספר? לסכם? רציתי לעשות מסע איטי. בהרבה מובנים הוא איטי, ובמובנים אחרים פחות. מסע איטי במובן של לא להיות תיירת קלאסית. כמעט בלי סייט סי-ינג (גם הפעם, כמו כל הפעמים הקודמות, לא אראה … המשך קריאת הפוסט חצישנה

רישיקש. תודה.

הודו, 5 חודשים. רישיקש. כבר חודשיים. מתחילה להשתעמם. מה יזיז אותי מכאן? בעל הגסטהאוס פתאום שואל עד מתי אני נשארת. עונה שעוד שבוע-שבועיים. מפה לשם, בעוד יומיים, אם לא יהיו הפתעות, אני בקטמנדו. רישיקש היתה בדיוק מה שהייתי צריכה. גן עדן לטבעונית עצלה שכמוני. סדר יום: בוהריים איטיים. הליכה קלה סביב ה 4 ק"מ. מוזיקה … המשך קריאת הפוסט רישיקש. תודה.